הרצאות מקוונות
מודלים שונים של מפגש לקידום הסובלנות
סדרת שיחות/הרצאות מוקלטות על מודלים של הנחיית מפגש בין קבוצות לקידום סובלנות, שלום, דמוקרטיה ושוויון.
הסדרה הופקה בשיתוף ד"ר מיכאל מירו והועלתה לרשת החברתית ביום הסובלנות הבינלאומי, 16 בנובמבר 2021.
בסרטון פתיח לסדרה, ד"ר אוקי מרושק קלארמן, הציגה את האתגרים והשאלות איתן יש להתמודד כאשר מקיימים מפגש בין קבוצות. לדבריה, הצורך בקידום סובלנות הופך הכרח קיומי במציאות החברתית פוליטית הקיימת היום, וכדי לתת לו מענה מעשי בשטח, יש לבחון שתי שאלות מרכזיות: מה הגורמים לכך שאנחנו נמצאים בתוך חברה שהיא פחות ופחות סובלנית, מכבדת שוויונית?; מה אנחנו כאנשי חינוך וכאקטיביסטים בחברה האזרחית, יכולים לתרום ולעשות כדי לצמצם את השנאה, ההסתה, האלימות והקיטוב לקידום חברה שוויונית, מכבדת וסובלנית.
מודל של גבעת חביבה, המבוסס על בנייה של שותפויות בין צמדי רשויות מקומיות שכנות יהודיות וערביות. חזון התוכנית הוא להמחיש את היתרונות ההדדיים של שיתוף פעולה באמצעות התנסות יומיומית וקידום אינטרסים שונים ומשותפים. מסקנות הפרויקט מדגישות את חשיבות העבודה על אינטרסים משותפים ליצירת חברה משותפת. ד"ר רן קוטנר מציג את מודל האינטרסים המשותפים להנחיה וקידום חיים משותפים.
מודל העבודה של בית הספר לשלום בנווה שלום מדגיש את הצורך בהתמודדות ישירה וגלויה עם הקונפליקט, עם יחסי הכוח בין הקבוצות הנפגשות, עם מרכיב הזהות ועם הצורך להתמודד עם הכיבוש. המודל מדגיש בנוסף את הצורך באקטיביזם לשינוי. מודל המפגש של נווה שלום מתמקד בשייכותם הקבוצתית הלאומית ולעיתים התרבותית של המשתתפים. הגישה פותחה ומוצגת ע"י ד"ר נאוה זוננשיין.
יש הרואים בו מודל מקדם שלום בגלל השותפות האמונית (באל האחד) אליו כפופים בני כל הדתות, יש הרואים בו מקדם שלום בגלל הנחת היסוד של היות כולנו ברואי האל המבקשים את הטוב. הדת על פי מודל זה, עשויה להוות מנוף לקידום השלום באזור שלנו. מציגים את הגישה הזו ע'דיר האני פעילה חברתית, המקדישה את זמנה לקירוב אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית; והרב ד"ר עידו פכטר, רב קהילה ומומחה למחשבת ישראל ופעיל במיזם לקירוב לבבות.
המודל כשמו, רואה בהעדר התקשורת בין בני אדם את אחד הגורמים המרכזיים לקונפליקטים בהם אנו מצויים. כדי להתמודד עם מצבי קונפליקט בין יחידים וקבוצות עלינו לעבור משיח שיפוטי המבוסס על דעות קדומות והאשמות, לשיח המישיר מבט אל הצרכים שלנו, מתן ביטוי להם ועל האחריות שלנו על מימושם. (בניגוד להאשמת האחר/ת). מציגות את הגישה ד"ר אמל הדוואה וארנינה קשתן, מנהלת ומקימה של המרכז.
מודל העבודה של מדרשת אדם. ביסודו ההנחה, שחלק גדול מהקונפליקטים בהם אנו מצויים, הינם פרי השלכה של מאווים פנימיים אישיים וקבוצתיים מוכחשים או שאינם מקבלים ביטוי בתנאים חברתיים ספציפיים. התמודדות עם חלקים אלו הן מהבחינה האישית והן מהבחינה החברתית פוליטית, עשויים לסייע לנו להיחלץ מהקונפליקטים בהם אנו מצויים. השיטה מבוססת על יצירת מודעות הולכת וגדלה לדילמות מייצרות הקונפליקטים ועל התמודדות פוליטית עם הגורמים להיווצרותם. השיח בין קבוצות הקונפליקט מבוסס על הערכים הדמוקרטיים .
חינוך לדמוקרטיה עכשיו: סדרת של 5 שיחות מקוונות לציבור הרחב
סדרת שיחות מקוונות שמטרתן היתה לדון במעמד החינוך לדמוקרטיה בישראל, בפעילות המעטה המתקיימת בתחום ובאפשרויות לשינוי.
הסוגייה הוצגה מנקודות הראות של אנשי ונשות חינוך מקבוצות שונות בחברה הישראלית – יהודים וערבים, דתיים וחילונים, צעירים ומבוגרים ועוד.
הסדרה הופקה בשיתוף ד"ר מיכאל מירו והועלתה באוגוסט 2020
ד"ר אוקי מרושק-קלארמן
מנהלת מדרשת אדם, הדגישה את הצורך בהעמקת הידע וההתנסות בסוגיות דמוקרטיות. לדבריה, הנחת היסוד צריכה להיות שהמיומנויות הדמוקרטיות נרכשות ואינן "טבעיות" לבני האדם. הנחת יסוד זו מצביעה על האחריות הרבה של המדינה לאפשר תהליך חינוכי מעמיק החל מהגיל הרך ועד למוסדות האקדמיים ובחברה האזרחית.
סאבר ראבי
מנהל הדרכה ופרויקטים של מדרשת אדם, סאבר הפגיש אותנו עם הדילמות הקיימות כאשר באים לחנך לדמוקרטיה בקרב קבוצות מיעוט. הוא הצביע על הקשיים התיאורטיים והמעשיים בחינוך לדמוקרטיה של מיעוט שאינו שווה זכויות.
דיקנית סטודנטים, מכללת סמינר הקיבוצים. היא הדגישה את החשיבות בחינוך לערכים הומניסטיים ודמוקרטיים כבר מהגיל הצעיר, ונכון שהאתגר גדול, אך אפשרי. (ניבי עבדה במדרשת אדם כרכזת תכנית הגיל הצעיר וכתבה ביחד עם צוות המדרשה את התכנית "אלף בית בדמוקרטיה – חינוך לדמוקרטיה בגיל הצעיר".)
ד"ר ריקי טסלר
מרצה באוניברסיטה העברית ובמכללת ספיר ורכזת הקואליציה לדמוקרטיה בחינוך. מדבריה למדנו על הפקרת לימודי הדמוקרטיה בביה"ס מחד, ומאידך – אלו מאמצים נעשו מול משרד החינוך, על מנת להעלותם לסדר היום;
מורה ופעיל זכויות אדם בירושלים, הציג את הדילמות של הציבור האורתודוכסי הקשורות במפגש בין המרכיב הדתי לבין המרכיב הדמוקרטי. שעיה הרחיב בתיאור הגישות השונות ביחס למתח זה בקרב ההוגים הדתיים וכן, הצביע על כיוונים אפשריים לחינוך לדמוקרטיה בבתי הספר הדתיים. (בעבר שעיה היה מנחה ורכז במדרשת אדם של התכנית אותה פיתח ביחד עם צוות המדרשה "יהדות ודמוקרטיה")
מחאה אזרחית - שיתוף ילדים וילדות בהפגנות – סידרת שיחות
הסדרה עסקה בבחינת השאלות: האם לקחת ילדים/ילדות להשתתף בהפגנות? מהי מעורבות אזרחית פעילה וכיצד היא משתלבת בחינוך לדמוקרטיה? הודגש כי זו איננה יכולה להיות פעולה סתמית, אלא כזו המשולבת במהלך חינוכי כולל.
מערכת החינוך חייבת ללמוד כיצד מתמודדים עם פעולות מחאה של התלמידים ולהגיב להן באופן חינוכי, תוך שימוש הן בכלים הדמוקרטיים והן בשמירת ביטחונם. הסדרה הופקה בשיתוף ד"ר מיכאל מירו והועלתה לשידור בנובמבר 2020.
השופטת בדימוס סביונה רוט לוי,
"לקחת את הילדים להפגנות הם אזרחים לכל דבר ועניין".
טֵרִי טסמה,
מיילדת בכירה ופעילה בארגון אמהות על המשמר – "אני חוששת לקחת את הילדים להפגנות אב מודעת לחשיבות של שיתופם"
הרב ד"ר בני פרל,
מנהל הישיבה התיכונית לאמנויות ת"א: "בחינוך אנחנו מניפולטיבים כלפי הילד ולכן תמיד ישנה דילמה אם המניפולציה מחנכת את הילד והאם אנחנו מעודדים אותו להיות פתוח וקשוב גם לדעות אחרות. לכן השאלה היא האם אנחנו מחנכים את הילדים כשאנחנו משתפים אותם בהפגנות. ישנה הלכה בעניין 'דין חינוך' במסכת סוכה".
ד"ר אוקי מרושק קלארמן,
מנהלת מדרשת אדם "לוקחים את הילדים להפגנות זה שיעור בדמוקרטיה"
נבילה אספניולי,
פסיכולוגית מנהלת מרכז אלטפולה, נצרת: "חייבים לחנך ילדים לדמוקרטיה גם באמצעות הפגנות"
מחאה אזרחית - סובלנות ומחאה – סדרת של 5 שיחות
סידרת השיחות "סובלנות ומחאה" הפגישה אותנו עם שאלות מורכבות והחלה בבירור שני המושגים: מהי סובלנות? ומהי מחאה? ומהם הגבולות של כל אחד מהם; התוודענו לדרישה לשוויון מצד קבוצות מיעוט המרגישות שקולן לא נשמע, מתוך תפיסת עולם שהחתירה לשוויון עשויה לתרום לא רק לצד המוחלש, אלא גם לקבוצת הרוב השלטת; הועלה הקושי לשמוע אמירות קשות מכיוונן של קבוצות חברתיות אחרות, המסתייגות ממחאה קולנית ולעיתים גם אלימה. הסדרה הופקה בשיתוף ד"ר מיכאל מירו והועלתה לשידור בנובמבר 2020.
עו"ד גבי לסקי,
מומחית לזכויות אדם ועוסקת בעיקר בחופש הביטוי והמחאה, כיום ח"כ מטעם מרץ
ד"ר ת'אבת אבו ראס,
גיאוגרף פוליטי, מנכ"ל שותף ביוזמות קרן אברהם
ד"ר זאב דגני,
מנהל גימנסיה הרצליה
ד"ר שולה מולא,
אשת חינוך ופעילה חברתית
גב' רוחמה גבל-רדמן,
מנהלת יסודות
ד"ר אדר כהן,
מנהל אקדמי של ביה"ס לחינוך, האוניברסיטה העברית
די להסתה ולגזענות, كفى للعنصرية, Say No to Racism
יום שידורים מיוחד עם סדרת שיחות מוקלטות עם מומחים ואקטיביסטים שמטרתו היתה לחדד את הצורך בעקבות האירועים האלימים בירושלים בפרט ובמדינה בכלל, בפעילות אזרחית חינוכית נגד גזענות ובעד שוויון בין כל הקהילות החיות בעיר.
הסדרה הועלתה ביום שידורים מיוחד בשיתוף עם ד"ר מיכאל מירו, ב-9.5.2021
השאלות המרכזיות שהועלו: מהו חופש הביטוי ומה בינו לבין הסתה?; מה אומר החוק נגד הסתה לגזענות בישראל ומדוע הוא לא נאכף?;
כיצד ניתן להתמודד עם תופעת הגזענות באמצעות החוק, חינוך וכלים אזרחיים נוספים?
פרופסור לפילוסופיה, אוניברסיטת בן-גוריון
אקטיביסט חברתי
מגיש תכנית משכן לילה בערוץ כנסת, מרצה בכיר במדע המדינה המכללה האקדמית עמק יזרעאל
מנהלת מדרשת אדם
פעילת זכויות אדם פמיניסטית כיום ח"כ
מנהלת שותפה בעמותת סיכוי
יזם קהילתי, מנהל פלוגתא ירושלים
תרומת החברה האזרחית לשמירת הסביבה וקיימות – בחינת תרומת החברה האזרחית לשינוי
לרגל השקת ספרו של ד"ר מיכאל מירו "החברה האזרחית" התקיים בשידור חי פנל דוברים ודיון עם הקהל (אפריל 2021) שעסק בתרומת החברה האזרחית ליצירת שינוי בנושא שמירה על איכות הסביבה והקיימות. דוברי הפנל ספרו על תחום העשייה שלהם בתחום זה. בדיון שהתקיים המשתתפים הציעו אפשרויות לקידום והשפעה בנושאים חברתיים אזרחיים למשל: הצטרפות של אנשי החברה האזרחית בתוך מוסדות הציבור כחלק מהצוות; במקום להיאבק אחד בשני, צריך לקדם דיאלוג על מטרות וצרכים בין החברה האזרחית לבין היזמים ואנשי ההון – לדוגמה רמת חובב, ועוד.
לצפייה והאזנה: https://drive.google.com/file/d/1OgwzgmSc9C_a360KUiJogHTdYmDewvuy/view?usp=sharing
ליאנה נביל – מנהלת תכניות קיימות במזרח ירושלים ויו"ר ועד מנהל של עמותת קיאני كياني להעצמה אישית וחברתית. ליאנה הציגה את פעילות השטח שהיא יוזמת ומפעילה בכל 13 השכונות מזרח ירושלים של העלאת המודעות לאיכות החיים במזרח ירושלים ולשיתופי פעולה בין התושבים לשיפור המרחב הציבורי. בפרויקט משתתפות בעיקר נשים במה שנקרא "פלייסמקינג" ביחד עם הילדים. עמותת קיאני שהוקמה על ידה כמסגרת לפעילות פעילי 13 השכונות (כ-25 פעילים מכל שכונה). היא הצליחה לגייס גם את מוסדות הציבור (העירייה באמצעות מוקד 106) לטובת התושבים, כך שזכויות הבסיס של התושבים מטופלים על ידי העירייה, והערך המוסף מפותח על ידי התושבים עצמם.
מאיה יעקבס – מנכ"לית עמותת צלול. הובילה את הארגון מגישת 'הנבוט' – שיפחדו מארגוני הסביבה, לעבר השפעה על התארגנויות קטנות כגדולות בחברה; קידום חקיקה (שקיות, פיקדון על בקבוקים גדולים, אזורים ימיים ועוד); כמו גם חיזוק הכוח של המשרד להגנת הסביבה המוחלש. על פי אמרתה של מאיה – חוזקנו באחדותנו – הארגונים הסביבתיים למדו לשתף פעולה ביניהם, בהצגת חזית אחידה מול מקבלי ההחלטות.
ד"ר יונתן אייקנבאום – מנהל גרינפיס ישראל, מייצג ארגון בינלאומי, וטוען כי המגע בין מדינות ותרבויות מגוונות מצריכה לאמץ חשיבה פורצת דרך, על מנת לקדם נושאים סביבתיים. לטענתו, גם ארגוני הסביבה מהווים מרחב אקולוגי בפני עצמו, ולכן כל ארגון אמור להבין את מקומו ואת קשריו עם ארגונים מקבילים.
ד"ר דב חנין – ח"כ לשעבר, משפטן ופעיל שלום וצדק סביבתי, הצביע על כך שקיים רצף של עשייה חברתית מהחברה האזרחית ועד בית המחוקקים – הכנסת; ומביא לשם כך שתי דוגמאות: פארק אריאל שרון ותכנית ספדיה השנייה, בהן הכנסת קידמה חקיקה והחלטות לטובת האזרחים; במקביל לבלימת חוקים, היכולה לסייע לקידום הסביבה. לטענתו, המהפכה הסביבתית בחקיקה שקודמה בכנסת, הביאה אמנם לגידול בעלויות, אך מנגד גם לחיסכון גדול בהוצאות הבריאות. יש עדיין תחומים רבים, שבהם יש לעורר שינוי – כדי לקדם שינוי בחברה הישראלית, צריך לבנות מערכת של שינוי, שכוח השינוי ייבנה מלמטה ויעלה עד לדרגת החקיקה בכנסת.